בישראל, יש לא מעט אמנים אשר מוגדרים כמצטיינים בתחומם. כאשר אלה מעוניינים להגשים חלום ולהתחיל לפעול או להופיע גם ברחבי ארצות הברית, הם זקוקים – כמו כל אדם אחר – להוצאת ויזה מתאימה.
מה שחשוב להדגיש הוא שיש עבור אוכלוסיה חשובה זו מספר ויזות רלוונטיות. הנה כל מה שחשוב שתדעו על כל אחת מהן, כולל התייחסות בלתי נמנעת להליך ההנפקה של ויזות מהסוג הזה.
הסוגים העיקריים של ויזות האמנים
כשמדברים על אמנים, בהקשר הנוכחי, מתכוונים לכאלה הפועלים בנגזרות השונות של התחום: מוזיקה, משחק, בידור, יצירה, אמן פלסטי וכיוצא בזה. ויזת שחקן או אמן מצטיין לארצות הברית נחלקת, כאמור, למספר סוגים. הויזה הראשונה היא ויזת O, אשר אוכלוסיית היעד שלה היא אנשים שהוגדרו כבעלי כישורים יוצאים מגדר הרגיל. מבחינה מעשית, הויזה תינתן כאשר אותם אנשים מעוניינים להגיע להופעה, להדרכה, לאימון או למטרות מקבילות אחרות.
הויזה האחרת, המעט פופולארית יותר, היא ויזת P שיכולים להוציא אנשים שיכולתם המקצועית מוכחת. הויזה יכולה להיות מוענקת למטרות סיבוב הופעות, הופעה יחידה, הרצאות ועוד. יש להדגיש שלא כל אמן זכאי להוציא את הויזות האלה: הדגש הוא על אמנים בעלי תרומה תרבות ניכרת, כך שמי שיקבלו את הויזה יהיו לרוב אמנים אשר האומנות שלהם ייחודית, או לחילופין כאלה שיש להם מוניטין בינלאומי מרשים בתחומם.
כאשר אותם אנשים מעוניינים להגר לארצות הברית, במטרה להפתח ולהצליח בה, נדרש מהם להוציא את ויזת EB1. הבעיה העיקרית היא שהנפקת הויזה הזו הוא הליך מורכב, כאשר הרשויות בארצות הברית מבצעות בדיקות מגוונות הנוגעות לרמת ההצטיינות של אותו אמן, אפילו יותר מאשר בשני סוגי הויזות שהוזכרו מעלה: למעשה, הליך הבקשה והאישור של הויזה עשוי להגיע גם למספר שנים. כמו כן, רשויות ההגירה בארצות הברית מעדיפות להעניק את הויזה רק לאמנים אשר ניכר שההצלחה שלהם אינה זמנית, מה שמקטין עוד יותר את הסיכויים לקבלת ויזת ההגירה המיוחלת.
המסמכים שיש להציג
בכל אחד מהמקרים, יש צורך בהמצאת שורה ארוכה של מסמכים המצביעים על המוניטין הנדרש של האמן ועל המומחיות שלו בתחומו. דרישת הסף היא לשני מסמכים ומעלה המצביעים על הצלחה בזירה הבינלאומית, דוגמת תיעוד ההשתתפות של העולם באירוע בעל סדר גודל משמעותי, תיעוד ההכרה החיובית הבינלאומית של האמן (נניח, ביקורת חיובית במגזין נדרש בתחום האומנים), תיעוד הצלחתו המסחרית של האמן או אפילו תיעוד השכר שהוא מקבל ביחס לאמנים אחרים בתחום, שכר שנדרש שיהיה מטבע הדברים גבוה יותר אצל מגישי הבקשה.
בנוסף לאלה, חשוב להציג חוזה עבודה או מסמך התקשרות עם גורם מסוים בארצות הברית: החברה, הארגון או הגוף שהזמינו את ההופעה, לדוגמא, או בית הספר שבחר באומן להעביר בו הרצאות. הגורמים המזמינים צריכים למלא את טופס I-129, כשיתר התהליך מתבצע על ידי האומן בצורה המסורתית יותר.
