ארצות הברית נחשבת, באופן כמעט מסורתי, לידידה הגדולה ביותר של ישראל. למרות שהיחסים בין שתי המדינות ידעו בשנים האחרונות עליות לצד מורדות, זוהי עדיין השותפה המרכזית שלנו בעולם. אם ניתן היה לצפות שיחסי הקרבה בין המדינות יביאו להקלות שונות עבור הישראלים המעוניינים לטוס לארצות הברית.
עם זאת, בנקודת הזמן הנוכחית זוהי לא התמונה. המשמעות הישירה של כך היא שבניגוד לאזרחי מדינות רבות אחרות, ישראלי המעוניין להגיע לארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, תהיה הסיבה לכך אשר תהיה, כן נדרש להנפיק ויזה.
תכנית הפטור מויזה
עוד לפני שמתייחסים לקשר הישראלי, ראוי להרחיב על תכנית הפטור מויזה, VWP) Visa Waiver Program) אשר חוקקה ב-1986 על ידי הקונגרס האמריקאי. התכנית למעשה מגדירה שאזרחי מדינות מסוימות המגיעים לארצות הברית לפרק זמן של עד 90 יום, למטרות Business (עסקים נקודתיים, אך לא עבודה), Pleasure (טיולים) או "סתם" כדי לבקר את בני המשפחה שלהם, אינם זקוקים להוציא ויזה.
התכנית מעניקה את הפטור לאזרחי מדינות שונות בכל רחבי הגלובוס, לרבות ספרד, איטליה, הולנד, בריטניה, ליטא, לטביה, מלטה, מרוקו, אוסטרליה, ניו זילנד ועוד. אזרחי המדינות האמורות צריכים להחזיק בדרכון ביומטרי לצורך האפשרות להגיע לארצות הברית ללא ויזה.
למה ישראל לא כלולה בתכנית?
בשנת 2005 הגישה ישראל בקשה להיכנס אף היא לתוך התכנית, אם כי התברר שהמצב אינו כה פשוט. מסתבר שהקרבה בין המדינות אינו הפרמטר המרכזי שיש להתבונן עליו: הרשויות בארצות הברית מתבוננות על אחוז סירוב להגשת הבקשות, שנדרש כמובן שיהיה מינימלי ככל האפשר. תכנית הפטור מגדירה כי נדרש אחוז מקסימלי של סירוב העומד על כ-3%, בעוד שבמקרה של ישראל מדובר על אחוזי סירוב גבוהים יותר: הממוצע נע בין 5% ל-7%, כאשר היו שנים בהן האחוזים אף היו גבוהים אף יותר (אחת לעשר למשל).
אחוזי הסירוב הגבוהים באופן יחסי נובעים ממקרים רבים בהם נתפסו בשנים האחרונות ישראלים כשהם עובדים בארצות הברית באופן בלתי חוקי, בעיקר בקניונים או במכירה בעגלות, תוך שהם מחזיקים בויזת תייר.
הסיבה המרכזית השנייה היא פוליטית במהותה, כאשר ארצות הברית רואה זאת בבחינת "נאה דורש נאה מקיים". בארצות הברית מצביעים על כך שאמריקאים המעוניינים להיכנס לישראל ואשר המוצא שלהם ערבי מופלים לרעה בבידוק הנעשה להם, בין אם בשדה התעופה ובין אם במעברי הגבול, כאשר הבידוק קפדני ביחס לאמריקאים אחרים.
ארצות הברית עומדת על כך שהמדיניות הנוכחית שישראל נוקטת בה אינה צודקת, ולכן מסרבת להוסיף את ישראל לתכנית הפטור – ג'ין סאקי, דוברת משרד החוץ האמריקאי, אמרה בהקשר הזה ב-2014 כי "הדדיות היא תנאי מרכזי לביטול הויזות". כל עוד רשויות הביטחון בישראל מסרבות להקל את הבדיקות הנעשות לאמריקאים ממוצא ערבי, מסיבות בטחוניות שנראות לנו ברורות, סביר להניח שהצורך בהנפקת ויזה על ידי הישראלים יימשך גם בשנים הקרובות.
חסם נוסף שהיה עד לפני שנים ספורות הוא הצורך בהנפקת דרכונים ביומטריים, כפי שדורשת ארצות הברית, מה שכבר נפתר בישראל כמו במדינות אחרות ברחבי העולם. המדיניות הנוכחית בישראל מאפשרת הנפקת דרכון ביומטרי לכל דורש למעשה, ומכאן שהסיבה הזו אינה מהווה פקטור כיום.
ומה לגבי העתיד?
יש לציין שבמהלך השנים נעשו נסיונות שונים להכליל את ישראל בתכנית הפטור, בין השאר על ידי הסנטורית ברברה בוקסר, גורמים אחרים בממשל האמריקאי. והלובי למען ישראל בארצות הברית. נכון לנקודת הזמן הנוכחית, המאמצים האלה מעלים חרס, כך שהליך הגשת הבקשה לויזה עדיין נדרש. ימים יגידו האם בשנים האחרונות התמונה תשתנה, כשלא מעט ישראלים מקווים, כמובן, שהדבר יקרה בהקדם האפשרי.
