מדי שנה, מעוניינים אינספור ישראלים לקבל את הויזה המיוחלת לארצות הברית, שתאפשר להם לטייל בה, ללמוד, לעבוד או להיכנס ל"ארץ המובטחת" לצורך מוגדר אחר.
הוצאת הויזה אינה מובנית מאליה כלל וכלל, כאשר יש צורך בהליך בירוקרטי לא פשוט: הוצאת ומילוי טפסים, תשלום אגרה, ראיון בשגרירות ארצות הברית בישראל וכיוצא בזה.
התמונה הופכת למורכבת יותר עבור אנשים המוגדרים כמסורבי כניסה לארצות הברית, תהא הסיבה לכך אשר תהא. אז מה מביא להגדרה שלכם ככאלה? ומה ביכולתם לעשות אם הם נתקלים בסירוב שכזה?
קווים לדמותם של מסורבי הכניסה
למרבה הצער, ההגדרה של אדם כמסורב כניסה לארצות הברית עלולה להיכנס לתמונה בלא מעט מצבים. זה מתחיל עם התרחיש הפופולארי ביותר, והוא דחיית הבקשה עקב שהייה בלתי חוקית של האדם בעברו בארה"ב. כאשר הוא עבר על תנאי השהות שלו במדינה – למשל, שהות בפרק זמן ארוך יותר ממה שמותירה לו הויזה, או עבודה בלתי חוקית – הוא עלול לגלות כי הנסיונות העתידיים שלו לקבל ויזה ולהיכנס לתחומי ארצות הברית נידונים לכישלון.
סיבה נפוצה נוספת לסירוב היא הסבירה של גורמי ההגירה בארצות הברית כי מדינת המוצא שלו (ישראל, במקרה הזה) אינו מהווה מרכז החיים העיקרי שלו, מה שמעלה כמובן את הסיכויים לכך שהוא יהגר לתחומי ארצות הברית. צעירים שרק השתחחרו מהצבא, אנשים שלא מחזיקים במשרה קבועה בישראל או כאלה שלא מנפיקים את הטפסים הנדרשים לצורך ההוכחה שלהם לגבי מרכז החיים, עלולים להיתקל בבעיות ואף להיות מוגדרים כמסורבי כניסה.
במצבים אחרים, עלול הסירוב להיגרם עקב סיבות המוגדרות כ"בירוקרטיות", כלומר, מילוי לא נכון של טפסי הבקשה ההכרחיים. אם הגורמים האמריקאיים סבורים כי האדם מציג מיצג שווא של חייו, מוסר פרטים שאינם נכונים על עצמו או מנסה להונות אותם באחד השלבים של התהליך, גדלים הסיכויים לסירוב.
העבר של האדם, אפילו בישראל, עלול אף הוא לשחק תפקיד. אנשים להם עבר פלילי הנושא עימון קלון מוסרי (מונח בעייתי מאד להגדרה, אגב) נמצאים ב"אוכלוסיית הסיכון" לסירוב כניסה לארצות הברית, כפי שלמד על בשרו לא מכבר הזמר אייל גולן, שלא קיבל אישור כניסה למדינה עקב עבירת המס שלו בישראל.
גורם אפשרי אחר הוא זה הרפואי. אם הרשויות בארצות הברית לומדות שלאדם המבקש להיכנס לתחומי יש מחלה או בעיה רפואית שמסכנת את אוכלוסיית ארצות הברית (והמונח "אוכלוסייה" יכול להתייחס גם לאנשים בודדים), סביר להניח שהבקשה שלו תסורב. הדברים אמורים גם לגבי אנשים שנחשבים כבעלי סיכון לביטחון הלאומי של ארצות הברית, ולא קשה להבין מדוע.
ועדיין: יש מה לעשות
החדשות הטובות הן שגם אם הרשויות בארצות הברית מגדירות אדם מסוים כמסורב כניסה, זה ממש לא סוף פסוק: פקידי ההגירה הרי הם בני אדם, וגם הם עלולים לטעות לעיתים. ניתן להגיש ערעור מול ההחלטה (Waiver), כאשר ההמלצה המועילה הכמעט יחידה היא להגיש את הערעור באמצעות עורך דין הבקיא בתחום, אשר מודע לתקנות הספציפיות ואף יורד לפרטי הפרטים של המקרה.
אחת הסיבות לצורך החיוני בסיוע משפטי היא שהליך הבקשה לביטול סירוב הכניסה צריך להיות מנומק, ולכלול בתוכו גם הנפקת מסמכים רלוונטיים (על פי סיבת הסירוב הספציפית, כמובן). בין המסמכים שעשויים להידרש ניתן למנות תצהירים מטעמו של האדם או גורמים אחרים, תעודות יושר, פסקי בתי דין, מסמכים רפואיים ועוד.
על כל פנים, את הבקשה לביטול הסירוב מעבירים למשרדי ההגירה, כאשר את ההחלטה הסופית מקבלים פקידי ההגירה האמריקאיים לאחר שקילת המצב מחדש והעמדת כל שיקולי הבעד והנגד, מבחינת הרשויות בארצות הברית, על כף המאזניים.
