כשהגדירו את ארצות הברית כארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, נראה שלא התייחסו לאחד הסממנים הפחות מעודדים הנוגעים אליה: הכניסה לארצות הברית, שאינה מובנית מאליה כלל וכלל.
הסיבה העיקרית לכך היא שיש צורך בהנפקת ויזה, אותה אשרת הגעה המונפקת על ידי שגרירות או קונסוליית ארצות הברית ומעניקה למי שמקבל אותה את האפשרות להגיע לארצות הברית ולהגיש בקשת כניסה. יש בנמצא עשרות סוגי ויזות, הנבדלות ביניהן במטרת ההגעה לארצות הברית ובמאפייני האדם הספציפי שעשוי לקבל אותן, כשאישור הבקשה אינו מובן מאליו.
עוד לפני שמתייחסים לסוגי הויזות ולאופן הגשה הבקשה, מידע שתמצאו באתר שלנו, צריך לחזור אחורה ולשאול שאלה משמעותית אחת: מדוע בכלל יש צורך באותה ויזה?
המטרה: למנוע הגירה
מטרת העל של הויזה לארצות הברית היא להבטיח שאנשים המגיעים אליה למטרות לימודים, עבודה, ביקור קרובי משפחה או כל מטרה אחרת, לא יישארו בתחומה מעבר לפרק הזמן המקסימלי האפשרי בסוג הנבחר של הפוליסה. במילים אחרות: הויזות מיועדות לצמצם את מימדי ההגירה הבלתי חוקית לארצות הברית, אשר הרשויות במדינה אינן רואות בעין חיובית, מסיבות ברורות מבחינתן.
מטרה נוספת של הויזה היא להבטיח שכל אדם המגיע לארצות הברית יבצעו אך ורק את מה שהתחייב אליו מראש: כאשר הרשויות בארצות הברית מגלות שאדם מסוים חרג מתנאי הויזה או השהות (למשל, עבודה לא חוקית במה שאמור להיות טיול לארצות הברית), ננקטות נגדו סנקציות שונות, לעיתים עד לביטול הויזה לחלוטין או לגירושו מהמדינה.
יש להדגיש שהתפתחויות שונות בארצות הברית ובעולם הפכו את הכללים לנוקשים עוד יותר. אסון התאומים משנת 2001 הביא להחמרת המדיניות של השגרירויות, כאשר המטרה המוצהרת היא להעלות את הדרישות מאותם אנשים המגיעים לארצות הברית, ובכך להקטין את איומי הביטחון.
בפועל, אפשר לטעון בפה מלא כי הרצון המרכזי כאן הוא לצמצם ככל האפשר מצבים של הגירה שאינה חוקית לארצות הברית. אין הדבר אומר שאי אפשר להגר לארצות הברית – למעשה, מדי שנה מהגרים לאחת ממדינותיה כמעט מיליון אנשים – אלא שיש לעשות זאת בדרך החוקית, באמצעות הנפקה של גרין קארד.
הקשר הישראלי (או: גם ישראלים צריכים ויזה)
בכל רחבי הגלובס, תוכלו למצוא עשרות מדינות אשר האזרחים שלהן יכולים להיכנס לארצות הברית מבלי להנפיק ויזה הלכה למעשה. זאת, במסגרת תכנית הפטור לויזה, אשר נחקקה ב-1986. המהות שלה היא לאפשר לאזרחי אותן מדינות, המחזיקים בדרכון ביומטרי, להגיע לארצות הברית למשך תקופה של עד שלושה חודשים, וזאת למטרות עסקים נקודתיים (לא עבודה שוטפת), טיולים או ביקור של קרובי משפחה.
בין המדינות אשר אזרחיהן נהנים מהפטור הזה אפשר למנות את ספרד, הולנד, בריטניה, איטליה, מרוקו, אוסטרליה ועוד.
ישראל, למרבה הצער, אינה נכללת בתכנית הפטור, וזאת למרות היחסים החיוביים יחסית בין שתי המדינות. יש לכך שתי סיבות עיקריות: הראשונה היא שאחוזי הסירוב לבקשות המוגשות על ידי הישראלים גבוה ביחס לאחוז המקסימלי של הסירוב בקבלת ויזות שמאפשרת ארצות הברית: בעוד שהפטור ניתן רק למדינות בהן האחוז אינו עולה על 3%, בישראל היו שנים שהוא הגיע לכ-10%.
סיבה נוספת לקשיים היא שארצות הברית אינה רואה בעין יפה, בלשון המעטה, את מדיניות הבידוק הנוכחית שישראל מבצעת עבור אמריקאים ממוצא ערבי במעברי הגבול ובשדה התעופה בישראל. כל עוד היחס שישראל מעניקה הוא מפלה, אומרים גורמים הנוגעים לממשל האמריקאי, כך יהיה "קשה" יותר לארצות הברית לגלות גמישות ולרכך את התנאים עבור הישראלים. ימים יגידו האם המדיניות הזו תשתנה והאם נראה שגם ישראל מצטרפת לתכנית הפטור המיוחל.
