זה התחיל עם חלום שליווה אתכם שנים: להגיע לארצות הברית, "ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות". לאחר שהשקעתם מאמצים רבים במילוי הטפסים, שילמתם כמה מאות שקלים על אגרת הבקשה ובזבזתם זמן יקר בראיון בשגרירות (בעיקר בהמתנה אליו), אתם מקבלים את התשובה.
למרבה הצער, התשובה במקרה שלכם היא שלילית, מה שמרחיק את חלום הכניסה לארצות הברית ומקשה עבורכם את התמונה.
מה שחשוב שתזכרו הוא שגם אם הבקשה לקבלת ויזה לארצות הברית נענתה בשלילה, תהיה הסיבה לכך אשר תהיה, לא תמיד זה סוף פסוק. אתם מעוניינים לדעת מה אפשר וניתן לעשות.
צעד ראשון: הבנת הסיבה לסירוב (או: המקרה הפשוט יותר)
את התשובה לגבי קבלת הויזה מקבלים בחלק הארי של המקרים במעמד הראיון עצמו. נדרש שאנשי השגרירות לא רק יגידו את גזר דינם, אלא גם יעניקו מכתב המפרט את הסיבה הכללית לסירוב. התקווה שלכם צריכה להיות שהסירוב ייעשה על סמך סעיף 221, כלומר, טופס לקוי של בקשה לויזה או מחסור במסמכים תומכים.
במצב הזה, הרי שהויזה לא מסורבת למעשה, אלא פשוט מושהית לפרק זמן שיאפשר למגיש הבקשה לתקן את כל מה שדורש תיקון: המצאת מסמכים נוספים, מצב בו דבר מה השתבש בשלבים הקודמים ועוד. עבור מגיש הבקשה עומד פרק זמן לבצע את התיקונים, שלא נוטה להיות ארוך מדי, ולאחריהם הויזה נשקלת מחדש.
לא תמיד יש מה לעשות
החדשות הרעות הן שבשאר המקרים, אין ממש מה לעשות. הסיבה השכיחה ביותר לסירוב לקבלת ויזה מנוסחת במסגרת סעיף 214 (b), שמשמעותו חוסר עמידה בדרישות הויזה הספציפית או כוונות ההגירה. מבחינה מעשית, אנשי השגרירות לא השתכנעו במצב הזה כי לאדם מספיק "שורשים" בישראל.
שורשים שלתפיסת השגרירות מגדילים את הסיכוי שלאחר תום השהות הקצרה בארצות הברית הוא יחזור לישראל. כאשר לאדם אין "עוגן" משמעותי בישראל – ועוגן הוא לרוב עבודה יציבה, מסלול לימודים שנמצאים בעיצומו או משפחה שהוקמה – גדלים הסיכויים שהבקשה תסורב על בסיס זה.
הבעיה היא שהחלטה זו של השגרירות היא סופית ולא ניתן לערער עליה. מה שנדרש לעשות הוא פשוט להמתין מספר חודשים ולהגיש את הבקשה בשנית. אבל, וזה אבל גדול מאד, מבלי שמספקים הוכחות חדשות ו"חזקות" יותר לאותם קשרים חיוניים לגורמים בישראל, הסיכוי לאישור הויזה לא קיים.
אם מתבוננים על המאמצים הנדרשים לאורך כל הדרך, על אגרת הויזה שלא מוחזרת גם במקרה של סירוב או על תחושות האכזבה, ברורה ההמלצה הבאה שלנו: להבין כי לאנשי השגרירות יש סיבות משלהם לכל החלטה, הם לא "טועים". לכן, הגישו את הבקשה רק לאחר שאתם מצטיידים במסמכים נוספים, שיגדילו בצורה ניכרת את אישור הבקשה לויזה, במקרה הנוכחי.
הנסיבות החמורות של הסירוב
מעבר לתרחישים שתוארו כאן, ישנן אפשרויות נוספות. ייתכן שהאדם שכבר קיבל בעברו ויזה לארצות הברית שהה בה באופן בלתי חוקי – פרק זמן ארוך ממה שהותר לו, אי קיום של תנאי הויזה ועוד. חומרת העבירה תגדיר את הסנקציה המוטלת על מי שעבר אותה: אנשים ששהו בארצות הברית מבלי לקבל אישור בין חצי לשנה לשנה, לא יוכלו לקבל ויזה לתקופה של שלוש שנים. שהות לא חוקית של למעלה משנה מביאה לאי כשירות לקבלת הויזה לתקופה של עשר שנים.
תנאים שונים מאפיינים מצבים שבו אדם לא יכול להגיע לארצות הברית עקב רקע פלילי, כיוון שהוא מוגדר כ"נטל ציבורי", כאשר הוא נתפס בהונאה או בהצגה מסולפת של מאפייניו או נסיבות הנסיעה ועוד.
מדי שנה, מגישים אינספור ישראלים בקשה לקבלת הויזה המיוחלת לארצות הברית. הם מתחילים בהליך שאינו פשוט כלל וכלל, הכולל בתוכו מספר שלבים שצריכים להתבצע על פי הספר.
יש להקפיד על מילוי טפסי הבקשה הראשוניים, תשלום אגרת הבקשה, קביעת תור לראיון אישי בשגרירות והגעה לראיון, עם שורה ארוכה של מסמכים. הבעיה היא שגם כאשר עושים זאת, ממש לא מובן מאליו שהבקשה לויזה תיענה בחיוב.
בישראל, למרבה הצער, אחוזי סירוב גבוהים לקבלת ויזה ביחס למדינות רבות בעולם. הממוצע עומד על סירוב של כ-5-6% מבין כלל הבקשות, אם כי יש שנים בהם הדחייה הגיעה גם לכ-10%. כדי לסבר את האוזן, תנאי הסף להכללת מדינות בתוכנית הפטור מקבלת ויזה לארצות הברית הוא אחוז סירוב מקסימלי של 3%. אז למה עלולות הרשויות בארצות הברית לסרב לבקשה שמגיש אזרח ישראלי?
הסיבה המרכזית: היעדר מרכז חיים בישראל
הקושי העיקרי של רבים המגישים בקשה להוצאת ויזה לארצות הברית הוא להוכיח, לאנשי השגרירות, כי אין להם כוונה להשתקע בארצות הברית. הרשויות באמריקה, מטבע הדברים, חוששים מהגירה מאסיבית אליה, בטח אם כזו לא חוקית (אדם שקיבל ויזה למטרה אחת, אך בפועל עשה דברים אחרים, לפרק זמן ארוך המותר). מיותר לציין שבעקבות אירועי הטרור של ספטמבר 2001, הרשויות בארצות הברית הפכו לנוקשות אף יותר.
על מגיש הבקשה להוכיח כי לאחר הביקור הנקודתי בארצות הברית, הוא ישוב לישראל. לצורך זה, נדרש ממנו לעבוד בישראל או להיות בעל עסק, ללמוד בתור סטודנט במוסד אקדמי בארצנו, להיות בעל משפחה בישראל וכיוצא בזה. על מגיש הבקשה להוכיח את הקשרים האלה, המצביעים על זיקה עתידית לישראל, כשבכל המקרים יש צורך במסמכים רלוונטיים המצביעים על כך.
שימו לב לכך שברוב המקרים לא ניתן לערער על ההחלטה, שמתקבלת לאחר בחינה פרטנית של המקרה הספציפי. במידה והאדם מסורב, הוא נדרש להתחיל את הליך בקשת הויזה מהתחלה – כן, כולל הגשת הטפסים ותשלום האגרה בשנית. לכן, מומלץ להגיש את הבקשה המחודשת רק לאחר שבטוחים כי המצב השתנה, מבחינת הזיקה לישראל והגדרתה כמרכז החיים.
העבר כן קובע
כאשר אדם מגיש בקשה לקבלת ויזה לארצות הברית, מתבוננים על העבר שלו, שצריך כמובן להיות נקי ככל האפשר. אדם אשר יש לו עבר פלילי לא יוכל לקבל ויזה, מטבע הדברים, וכך גם כאלה המוגדרים כאיומים בטחוניים על ידי גורמים ברשויות האמריקאיות. אדם שהיה בארצות הברית בעבר אך לא קיים את תנאי השהות או הויזה, סביר להניח שיסורב בבקשה הנוכחית. על אותו עיקרון, הסיכויים של אדם שנחשד או הואשם בעבירות סמים נמוכים אף הם. סעיף בעייתי אחר הוא נוגע לאנשים אשר מוגדרים כ"נטל ציבורי", כלומר, כאלה שיש סבירות כי יהיו זקוקים לתמיכה כלכלית רציפה.
אם בהיסטוריה שלכם יש רגעים שהייתם שמחים להשמיט, רצוי שלא תגישו את הבקשה לקבלת הויזה כלל. לרשויות בארצות הברית יש את הכלים לברר את כל מה שדורש בירור בנוגע למועמד מגיש הבקשה, כשאי דיוקים או שקרים מבטלים לחלוטין את הסיכויים לאישור הבקשה לויזה.
הסיבות הבירוקרטיות
אדם עלול להיתקל בסירוב הבקשה שלו לויזה מסיבות טכניות: כלומר, כאשר הוא אינו מבצע את כל השלבים הנדרשים בדרך להנפקת הויזה, כשהוא לא מצרף את המסמכים שמבקשים ממנו וכיוצא בזה. יש לציין, יחד עם זאת, כי הנטייה של הרשויות האמריקאיות היא קודם כל להשהות את הבקשה במטרה לפתור את הבעיה – למשל, לדרוש תיקון של הפגמים או המצאת מסמכים חסרים – ורק כאשר המועמד לא עושה זאת תוך פרק זמן מוגדר לדחות את הבקשה שלו.
